תביעת תיווך

בשנת 2011 חתמה חברת צ. לנדאו קבלנות והנדסה בע"מ (להלן: "חברת האם") על הסכם תיווך לפיו ישולם למתווך, מר מנשה ספיר, סכום של 750,000 ₪ ועוד מע"מ, בגין עסקת קומבינציה גדולה שמר ספיר תיווך מול בעלי המקרקעין. במסגרת עסקה זו, אמורים היו להיבנות שלושה מגדלי מגורים יוקרתיים הכוללים 204 יחידות דיור ומרכז מסחרי בפרויקט בגבעת שמואל (להלן: "הפרויקט"). מספר חודשים לאחר מכן, הקימה חברת האם את חברת צ. לנדאו ייזום (א.ר.ל. 2011) בע"מ (להלן: "חברת הבת") על מנת שזו תטפל בפרויקט גבעת שמואל. חברת הבת התקשרה בהסכמים מול בעלי המקרקעין, פעלה מול משרד שמאים, ופעלה על מנת להוציא את הפרויקט אל הפועל.

המתווך, מר ספיר, קיבל המחאה ראשונה על חשבון דמי התיווך מחברת האם, ולאחר מכן עוד 4 המחאות אותן קיבל מחברת הבת, על חשבון דמי התיווך. בסך הכל קיבל מר ספיר בשנים 2012-2013 כ-100,000 ₪ ועוד מע"מ על חשבון דמי התיווך. בשנת 2013 עברה השליטה בחברת הבת לקבוצת רייסדור (ושמה של חברת הבת שונה לרייסדור טאוורס בע"מ), וזו האחרונה סירבה לשלם את יתרת דמי התיווך, בטענה שהסכם התיווך נחתם מול חברת האם. במקביל, חברת האם נקלעה להליכי חדלות פירעון, והמתווך מר ספיר, מצא את עצמו קירח מכאן ומכאן. 

תביעה שהגיש משרדנו בשם מר ספיר נמצאה כמוצדקת ונתקבלה במלואה על ידי בית המשפט השלום בתל אביב (פסק דין מיום 30.4.2018, השופטת הבכירה דורית קוברסקי).

בית המשפט קבע, כי הסכם התיווך מחייב את חברת האם, והיות וחברת הבת הוקמה לצורך הפרויקט ("חברת פרויקט"), ונהנתה מרווחי הפרויקט, הרי שכל זכויותיה וחובותיה של חברת האם בקשר לפרויקט, עברו לחברת הבת, לרבות החובה לתשלום דמי התיווך.

בית המשפט קיבל את טענתנו, כי העובדה שחברת הבת משכה ארבעה צ'קים לפקודת מר ספיר, על חשבון דמי התיווך, מלמדת כי גם חברת הבת האמינה, בזמן אמת, כי מר ספיר זכאי לדמי התיווך וכי על חברת הבת לשלמם. בית המשפט קיבל גם את טענתנו, כי מר ספיר היה "הגורם היעיל" בעסקת התיווך, דבר המקבל חיזוק מתחילת תשלום דמי התיווך.

לבסוף, קבע בית המשפט השלום, כי ניסיונה של הנתבעת להתחמק מתשלום יתרת דמי התיווך, יש בו חוסר תום לב.

בסופו של דבר, פסק בית המשפט לזכותו של מר ספיר את מלוא דמי התיווך שטרם שולמו לו, לרבות ריבית והצמדה, וכן פסק לטובתו הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד.

ע"א (מחוזי תל-אביב) 21883-06-18 רייסדור טאוורס בע"מ נגד מנשה ספיר

ערעור שהוגש על פסק הדין של בית משפט השלום בתל אביב, נדחה במלואו בפסק דין של בית המשפט המחוזי בתל אביב (פסק דין מיום 27.8.2019, הרכב השופטים: ישעיהו שנלר סגן נשיא, קובי ורדי סגן נשיא, עינת רביד).

בית המשפט המחוזי קבע, כי החובות והזכויות של הפרויקט הועברו לחברת הבת, לרבות התחייבותה של חברת האם לתשלום דמי התיווך.

בית המשפט המחוזי קבע, כי דרישת הכתב בעסקת התיווך התמלאה במלואה בעת עריכת הסכם התיווך בין מר ספיר לבין חברת האם, וכי בעת שחברת הבת נטלה על עצמה את התחייבותה של חברת האם לתשלום דמי התיווך, לא היה צורך לשם כך במסמך בכתב, ודי בהתנהגותה של חברת הבת (בעצם המשיכה של ארבע המחאות על ידי חברת הבת על חשבון דמי התיווך) כדי ללמד, כי היא נטלה על עצמה את חובת תשלום דמי התיווך למר ספיר.

בית המשפט המחוזי שב וקבע כי הוכח, כי מר ספיר הוא המתווך בעסקה, וכי הוא היה "הגורם היעיל" בעסקת התיווך.

בית המשפט חזר על קביעותיו של בית המשפט השלום, כי ניסיונותיה של המערערת להתחמק מתשלום דמי התיווך יש בה משום חוסר תום לב.